Chapter 6 · פרק ו

יבאר אמתת המאמרים וכזבם

כלל המאמרים שיאמרו יתחלק לאמתים וכוזבים. האמתים הם – שיאמרו מה שהוא. הכוזבים – שיאמרו מה שאינו.

והנה צריך שתבחין בזה בין המאמרים הפשוטים ומאמרים הנאמרים על דרך השאלה או ההפלגה. כי הפשוטים אמתם וכזבם תלוי בהיות צודק או בלתי צודק מה שנרמז במלותיהן לפי הבנתן הפשוטה. אך באותן שעל דרך ההשאלה או ההפלגה. כי הפשוטים אמתם וכזבם תלוי בהיות צודק או בלתי צודק מה שנרמז במלותיהן לפי הבנתן הפשוטה. אך באותן שעל דרך ההשאלה או ההפלגה – אין האמת והכזב תלוי במה שמובן מפשט מלותיהן, אלא ברמז המכון בם. דרך משל, כשאמרו לרבי יוחנן: “ארי עלה מבבל”, אין אמתת המאמר ההוא במובן מפשט המלות אלא ברמז הנרמז, שהוא, שאדם חכם גדול בתורה עלה מבבל, והוא – רב כהנא.

עוד צריך שתדקדק בכל מאמר שיהיה לדעת סוף גזרתו, שבה יהיה תלוי אמתת המאמר או כזבו. וזה יתחלף לפי התחלף המינים שזכרנו למעלה. כי הנה המאמר הסתמי, סוף גזרתו הוא המצא הנשוא ההוא בנושא שיאמרהו בו או העדר ממנו. דרך משל: “נשים חיבות בקדוש היום” – סוף גזרתו, שיש לנשים חיוב לקדוש היום, ואמתו תלוי בשיהיה האמת כך, שתהיינה הנשים חיבות בקדוש היום. אך המאמר המיחד שזכרנו, שהוא האומר הנשוא בנושא בדרך מיחד, הנה סוף גזרתו הוא המצא הנשוא ההוא באותו הנושא, באותו הדרך: ואלו ימצא הנשוא בנושא אך לא באותו הדרך, לא יהיה המאמר צודק. דרך משל מאמר: “כיון דחלדה וברדלס מצויים שם – ודאי גררוהו” – אלו לא היה ודאי שיגררוהו, אפלו יארע כן פעמים רבות, לא היה המאמר צודק. המאמר הממעט, שאומר נשוא בנושא ושוללו מכל זולתו – סוף גזרתו הוא, שבאותו הדבר לבדו נמצא אותו ענין, ואלו היה נמצא בזולתו לא היה צודק. דרך משל, מאמר הכתוב: “הוא לבדו יעשה לכם” – אלו היה מתר ביום טוב עשית דברים אחרים זולתי אכל נפש, לא היה הכתוב אומר “לבדו”, שהרי אינו לבדו. המאמר המוציא, שמוציא קצת מן הנכללים בנושא מן הנשוא – גזרותיו שתים. אחת, שבנושא ההוא נמצא הנשוא ההוא: שתים, שאותם המוצאים, אף על פי שהם מן הנושא ההוא, אין בהם הנשוא ההוא. ואם ימצא גם במוצאים, הנה לא יהיה כל המאמר כוזב, אלא הגזרה השניה תהיה כוזבת והראשונה צודקת. דרך משל: “הכל שוחטין חוץ מחרש שוטה וקטן”, אלו היה הדין שהכל שוחטין וגם חרש שוטה וקטן שוחטין, לא נאמר שכל המאמר כוזב, אלא הגזרה “הכל שוחטין” צודקת,:חוץ מחרש שוטה וקטן" אינה צודקת. וכן המאמר המגבל, אם יהיה הגבול בלתי צודק לא מפני זה יהיה בלתי צודק כל המאמר. אלא הגזרה הראשונה צודקת. השניה בלתי צודקת. דרך משל: “ומחללין אותו כסף על כסף, ובלבד שיעלו הפרות” וכו', אלו היה זה התנאי אמתי ולא היה זה החיוב, אף על פי כך היתה אמתית הגזרה הראשונה, ש"מחללין אותו כסף על כסף" וכו''. והמאמר התלוי – שתולים מציאות ענין אחד במציאות ענין אחר, הנה אין סוף גזרתו שום אחד מן הענינים בפני עצמו, אך סוף גזרתו הוא היותם נתלים זה בזה. ואלו היו שני הענינים אמת, כל אחד בפני עצמו, אך תליתם זה בזה בלתי צודקת. יהיה המאמר כוזב: ואלו היו הענינים בפני עצמם כוזבים ותליתם זה בזה אמת – יהיה המאמר אמתי. דרך משל, כשאמר החכם לאותו המין: “אם תעשה כן, רופא אמן תקרא”, לא היתה כונתו רק “שיעשה כן” ולא שיקרא “רופא אמן”, אלא שאם היה יכל לעשות כן היה נקרא רופא אמן – ובאמת לא היה יכול לעשות כן ולא היה נקרא רופא אמן. וכן כשאמר אליהו: “ואם הבעל אלהים – לכו אחריו!” – לא היה מודה אליהו חס וחלילה שהבעל הוא אלהים, ולא היה אומר לבני ישראל שראוי שילכו אחריו, אלא שאם הוא אלהים ראוי שילכו אחריו. וזה המאמר אמתי בעצמו, כי שני הדברים תלויים זה בזה באמת אך שקר הוא שיהיה הבעל אלהים ושקר שיהיה ראוי שילכו אחריו. והפך זה, אם יהיו הענינים אמת ותליתם זה בזה שקר, יהיה המאמר כוזב. דרך משל, אם תאמר: “אם משה קבל את התורה – שאול הוא מלך ראשון שמלך על ישראל”. הנה שני הענינים אמתים כל אחד בפני עצמו, אך אינם תלויים זה בזה כלל, והמאמר הזה שתולה אותם זה בזה הוא בלתי צודק. אך המאמר שמקבץ נשואים רבים בנושא אחד או נושאים רבים לנשוא אחד, הנה סוף גזרתו שכל אותם הנשואים הם באותו הנושא או בכל אותם הנושאים יהיה אותו הנשוא, ועל כן, לשיהיה צודק צריך שכלם יהיו אמת. דרך משל, כשאמר: “אחד חולץ או מיבם”" – אם האמת היה שחולץ ולא מיבם, הנה המאמר הזה בלתי צודק. אף על פי שחלק ממנו, שהוא חולץ, היה צודק. וכן כל כיוצא בזה ועל דרך זה, שלשת המינים ח' ט' וי', שכלם מקבצים ענינים הרבה כאחד – להיות המאמר צודק, צריך שכל אותם הענינים יהיו כמו שנאמרים במאמר, אך המין האחד עשר, ההוא שיאמר בו ענין נמשך מענין אחר, הנה גזרותיו שלש: המצא הקודם והמצא הנמשך והיות מציאות הנמשך המשך מציאות הקודם. ותראה שבזה יבדל המין הזה מן המאמר התלוי, כי בתלוי אין הגזרה על מציאות שום אחד מן הענינים אלא על התלותם לבד, אך זה גוזר מציאות שני הענינים וגוזר התלותם זה בזה. דרך משל, המאמר שהבאנו למעלה: “היה עובר בשוק וכו' אוכלים ופטורים – לפיכך, אם הכניסו לבתיהם מתקנים ודאי”. הנה שלשה ענינים נגזרים במאמר הזה: אחד, שיכולים הפועלים לאכל במקום שהם בלי הפרשת מעשר – וזה הקודם. שנים, שאם הכניסו לבתיהם – חיבים לתקן ודאי – וזה הנמשך; שלשה, שחיובם ודאי בהכנסם לבית, תלוי בהתר שהם מתרים לאכל בלי הפרשה במקום שהם. והנה, כדי שיהיה מאמר כזה אמת, צריך שכל שלשת החלקים יהיו אמת, ואם אחד מהם לא יהיה אמת – המאמר בלתי צודק.

It explains the truth and falsity of statements.

The totality of statements that may be uttered divides into true ones and false ones. The true ones are those that say what is; the false ones, those that say what is not.

Now in this you must distinguish between literal statements and statements uttered by way of metaphor or hyperbole. For with the literal ones, their truth and falsity depend on whether what their words indicate, according to their plain sense, holds true or does not hold true. But in those that are by way of metaphor or hyperbole. For with the literal ones, their truth and falsity depend on whether what their words indicate, according to their plain sense, holds true or does not hold true. But in those that are by way of metaphor or hyperbole, truth and falsity do not depend on what is understood from the plain sense of their words, but on the allusion intended in them. For example, when they said to R. Yochanan, "A lion has come up from Babylonia," the truth of that statement does not lie in what is understood from the plain sense of the words but in the allusion that is alluded to, namely, that a man greatly learned in Torah has come up from Babylonia — and that is Rav Kahana.

Further, you must examine closely every statement whatsoever, so as to know its ultimate intention (literally, the sum of its assertion), on which the truth or falsity of the statement depends. And this varies according to the variation among the kinds we mentioned above. For the simple statement (stam) — its ultimate intention is that the predicate in question is present in the subject of which it asserts it, or absent from it. For example, "Women are obligated in the sanctification of the day" — its ultimate intention is that women have an obligation of sanctifying the day, and its truth depends on the truth being so, namely that women are obligated in the sanctification of the day. But the qualified statement that we mentioned, which is the one that asserts the predicate of the subject in a qualified manner — its ultimate intention is that the predicate in question is present in that subject in that manner; and if the predicate were present in the subject but not in that manner, the statement would not be true. For example, the statement "Since weasels and polecats are common there, they certainly dragged it away" — if it were not certain that they would drag it away, even if this should occur many times, the statement would not be true. The exclusive statement, which asserts a predicate of a subject and denies it of everything else — its ultimate intention is that in that thing alone that matter is found, and if it were found in something else, it would not be true. For example, the statement of the verse "that alone may be done for you" — if on a festival it were permitted to do other things besides [the preparation of] a person's food, the verse would not say "alone," since it is not alone. The exceptive statement, which excludes some of those included in the subject from the predicate — its intentions are two: one, that in that subject that predicate is found; two, that those who are excluded, although they belong to that subject, do not have that predicate in them. And if it is found also in those excluded, the whole statement will not be false; rather, the second intention will be false and the first true. For example: "All may slaughter, except a deaf-mute, an imbecile, and a minor" — if the law were that all may slaughter and a deaf-mute, an imbecile, and a minor may also slaughter, we would not say that the whole statement is false; rather, the intention "All may slaughter" is true, [and] "except a deaf-mute, an imbecile, and a minor" is not true. Likewise the conditional statement (mugbal): if the limitation is not true, the whole statement is not for that reason untrue; rather, the first intention is true, the second not true. For example: "and one may redeem it, silver for silver, provided that the produce is brought up [to Jerusalem]," etc. [ed. Mishnah Demai 1:2: ובלבד שיחזר ויפדה את הפרות, "provided that he again redeem the produce"; 1742 prints שיעלו הפרות, the Sages' wording later in the same mishnah] — if this condition were [not] true and there were no such obligation, nevertheless the first intention, that "one may redeem it, silver for silver," etc., would be true. And the hypothetical statement (talui) — in which the existence of one matter is made to depend on the existence of another matter — its ultimate intention is not any one of the matters by itself; rather, its ultimate intention is their being dependent on each other. And if the two matters were true, each by itself, but their dependence on each other were not true, the statement would be false; and if the matters by themselves were false but their dependence on each other true, the statement would be true. For example, when the sage said to that heretic, "If you do so, you will be called an expert physician," his intention was not that he should do so, nor that he should be called "an expert physician," but rather that if he were able to do so he would be called an expert physician — and in truth he was not able to do so, and he was not called an expert physician. Likewise, when Elijah said, "and if Baal is God, follow him!" [ed. I Kings 18:21: ואם הבעל לכו אחריו; 1742 adds אלהים] — Elijah was not conceding, heaven forbid, that Baal is God, nor was he telling the children of Israel that it is fitting for them to follow him, but rather that if he is God it is fitting for them to follow him. And this statement is true in itself, for the two things are in truth dependent on each other; but it is false that Baal is God, and false that it is fitting for them to follow him. And the opposite of this: if the matters are true but their dependence on each other is false, the statement will be false. For example, if you say, "If Moses received the Torah, Saul is the first king who reigned over Israel" — the two matters are true, each by itself, but they are not dependent on each other at all, and this statement, which makes them depend on each other, is not true. But the statement that gathers many predicates in one subject, or many subjects to one predicate — its ultimate intention is that all those predicates are in that subject, or that in all those subjects that predicate is found; and therefore, for it to be true, all of them must be true. For example, when it says, "One performs chalitzah or levirate marriage" [ed. Yevamot 112b: או חולץ או מיבם, "either he performs chalitzah or levirate marriage"; 1742 prints אחד for או] — if the truth were that he performs chalitzah and not levirate marriage, this statement would not be true, even though part of it, that he performs chalitzah, would be true. And likewise everything of this sort; and in this way, for the three kinds — the eighth, ninth, and tenth — all of which gather many matters together: for the statement to be true, all those matters must be as they are stated in the statement. But the eleventh kind, that in which a matter is stated as consequent upon another matter — its intentions are three: the presence of the antecedent, the presence of the consequent, and that the existence of the consequent follows from the existence of the antecedent. And you will see that in this, this kind differs from the hypothetical statement: for in the hypothetical, the intention is not about the existence of any one of the matters but only about their dependence; whereas this one asserts the existence of both matters and asserts their dependence on each other. For example, the statement we cited above: "If he was passing through the market, etc., they eat and are exempt — therefore, if they brought [them] into their houses, they must set [them] right as certain [untithed produce]." Now three matters are asserted in this statement: one, that the workers may eat where they are without separating tithe — and this is the antecedent; two, that if they brought them into their houses they are obligated to set them right as certain — and this is the consequent; three, that their obligation as certain upon bringing them into the house depends on the permission by which they are permitted to eat, without separating, where they are. Now, for a statement such as this to be true, all three parts must be true; and if one of them is not true, the statement is not true.